פסק-דין בתיק ת"א 2571-08

1.         ביום 29.5.08, הגיש התובע תביעה בסדר דין מקוצר נגד הלווה של הלוואה מסוג משכנתא, הנתבעת 1, והערבים שלה - הנתבעים 2 ו-3. כנגד הנתבעים 1 ו-3 ניתן פסק דין. התביעה הוגשה על סך של 150,000 ש"ח,יתרת חוב לאחר מכירת הדירה ששועבדה להבטחת ההלוואה,  בסדר דין מקוצר.

            ביום 3.7.08 הגיש הנתבע מס' 2 בקשה לרשות להגן. בדיון ביום 24.5.09,הודיע ב"כ המשיב, כי מבלי להודות בטענות הנתבע,הוא מסכים לקבל את הבקשה. באותו יום ניתנה רשות להגן ( בש"א 3249/08, החלטת כב' הרשמת ג'רבי).

2.         ההגנות שהעלה הנתבע הן הבאות:

            א.         התובענה התיישנה;

ב.         התובע הפר את חובותיו הקבועות בחוק הערבות, לידע את הערב, הנתבע, כי החייבת העיקרית, הנתבעת 1, אינה עומדת בהתחייבויותיה;

ג.          התובע לא גילה לנתבע את מהותו ופרטי הסכם הערבות מיום כריתתו, וכן הפר את חובותיו הקבועות בחוק הערבות, בחוק הבנקאות וחוק החוזים (חלק כללי);

ד.         בעת כריתה וחתימה על ההסכם, הוטעה הנתבע תוך כדי שידול לחתום על ערבות לאדם שלא מוכר לו אישית, וזאת בניגוד לחוק הבנקאות;

ה.         התובע הפר את חובתו לפעול בזהירות כלפי הנתבעת 1 ולפיכך, הוא פעל גם בחוסר תום לב כלפי הנתבע, הערב, ולערב נגרם נזק. בתצהיר התומך בבקשה, אין פירוט של הנזק הנטען. בסיכומים, נטען לגבי רכיב זה, כי הנזק הוא שנמנע מהנתבע להשתתף בהליכים כנגד החייבת העיקרית על מנת להקטין את הנזק שנגרם לו ולפיכך, הנתבע פטור מערבותו.

3.         בסיכומיה טענה ב"כ הנתבע 2 לטענות הגנה הבאות:

            א.         רשלנות במתן הלוואה לנתבעת 1;

            ב.         פקידת הבנק שידלה את נתבע לחתום על ערבות לאנשים שהוא לא הכיר;

            ג.          הפקידה לא גילתה את פרטי הסכם ההלוואה והערבות, ולפיכך הערב פטור;

            ד.         נעשתה הטעיה מצד הבנק לגבי  מהות ההסכם ובכך פסול החוזה;

ה.         נגרם לערב נזק, הנתבע, מאחר ולא הודע לו במועד, תוך  90 יום מיום צבירת פיגורים, על  החוב ולפיכך  הערב פטור.

             בבקשה לרשות להגן  לא הועלתה טענה שהבנק התרשל. נטען  להפרת  חובות  החלות על הבנק  על פי החקיקה, וכן נטען  כי  הנתבע שודל לחתום על ערבות  לאדם  שהוא לא מכיר. 

בסיכומי באת  כוח הנתבע  נטען כי  העד מטעם הבנק העיד כי כדי לקבל  הלוואה מבנק למשכנתאות, על  הלווה להביא מינימום  שלושה  תלושי משכורת. הלווה, הנתבעת 1, הגישה  רק תלוש  אחד והמשכורת שלה  לא נכנסה לחשבון  בנק אצל התובע. כמו כן עולה מתוך  תיק המוצגים  כי הלווה  הייתה עולה חדשה וכל כספיה  היו כספי  סל קליטה. היא הייתה אם חד הורית  ונכה במאה אחוז.  לא היו  לה חסכונות או פיקדונות.  היא לא עבדה  במועד  קבלת  המשכנתא  ( עמ'  17 לפרוטוקול  מול  שורה  21). זאת ועוד,   אומרת  הלווה, הנתבעת  1 :  "היה לי  תלוש קנוי"  ( שם, שורה  21) . 

             באת  כוח  הנתבע  מפנה  לדברי בא כוח  התובע  מר חיים  זילבר   שהסכים  שבדרך  כלל לא נותנים משכנתאות  בהעדר  תלושי  משכורת, אבל  העולים  החדשים  קיבלו טיפול מיוחד כי:  " ידעו  שזה הסיכוי שלהם  להתארגן  בארץ  ולהתחיל  לבנות את עצמם" ( עמ' 4 לפרוטוקול מול שורות 14 עד 15) .  הדברים  לא  הובהרו פעם נוספת בחקירה חוזרת. 

             יחד עם זאת, מר זילבר כן התייחס  לסוגיה של  מתן משכנתא  למי שמביא  רק תלוש אחד,  בכך  שאמר שהעניין הוא בשיקול  דעת  של הבנק והדברים נבחנים  על ידי מי שמאשר  את ההלוואה  ( עמ'  3  לפרוטוקול מול שורות 20 עד 22, עמ' 4 לפרוטוקול מול שורות 1 ו- 2). 

4.          באת כוח הנתבע טוענת בסיכומיה כי לפי החוק והנוהל אין לבנק זכות לתת עדיפות למתן  משכנתא ללווים  אשר לא יהיו מסוגלים לסלק את המשכנתא בהתבסס על התחייבות של ערב לסלק  את המשכנתא. לנוכח נסיבותיה האישיות של הלווה, הנתבעת 1, היה על הבנק לצפות מראש שהיא תתקשה לעמוד בהחזרי המשכנתא וכך בפועל  קרה.  היא הפסיקה לשלם את המשכנתא  עם גמר כספי סל הקליטה.   נטען  כי הבנק בחר לתת את ההלוואה כאשר הוא נשען על  התחייבויות של שני ערבים  כבטוחה  ובכך  הבנק  התרשל כלפי הערבים.  נטען כי הסנקציה  לכך  היא פטור של הערב.